תביעות הנוגעות לאיכות הסביבה הפכו לפופולריות יותר בעשור באחרון, במיוחד כנגד חברות היוצרות זיהום מסוגים שונים המשפיע על משאבים טבעיים כמו מים הנמצאים בשימוש עירוני, זיהום אוויר או זיהום הקשור לאדמה. במאמר זה נסקור מספר תביעות ופסקי דין כנגד גורמים המזהמים את המים סביבנו, תביעות שפסקי הדין עליהן נפסקו על ידי בית המשפט במהלך השנה שעברה (2016).

חברת המים עצמה הזרימה שפכים לים

תביעה ייצוגית שהתקבלה בבית המשפט בשנה שעברה התייחסה למקרה שאירע כאשר חברת “מי הרצליה” הזרימה שפכים לים בכמות שהובילה לסגירת חלק מהחופים בהרצליה. המפגע אמנם לא פגע במי השתייה בעיר, אך פגע בחופים עצמם. למרבה האירוניה, אף על פי שהתביעה הייצוגית התקבלה, ואכן בית המשפט קבע כי השפכים עברו את הרף המותר בעקבות תחזוקה לקויה של הציוד האחראי לפינוי השפכים, את חלק מעלויות התובענה שילמו דווקא תושבי הרצליה – שנפגעו מתוצאות התנהלותה של מי הרצליה.

זיהום מים על ידי האגודה השיתופית אמץ בר

מקרה נוסף שהגיע אל בית המשפט היה תביעה של המשרד לאיכות הסביבה, שבה המדינה טענה כי האגודה השיתופית אמץ בר הפעילה בריכות אגירה ללא איטום, וגרמה לכך שפסולת רבה עלתה על גדותיה והגיעה לקרקע הנמצאת ברשות הרבים. האגודה השיתופית אולצה לשלם קנס בסך 300 אלף שקלים והוצאות נוספות – כאשר גם חויבה לשנות את התנהלותה ולנקות את השטחים שהזדהמו.

גם עירית בית שאן זכתה לקנס דומה על זיהום נחל חרוד

אך לא רק חברות פרטיות זכו לעמוד במרכזן של תביעות הקשורות לאיכות המים. עירית בית שאן נתבעה השנה על ידי מדינת ישראל בשל התנהלות בלתי תקינה הקשורה להזרמת שפכים לנחל חרוד. השפכים התלקחו וגרמו לנזק רב יותר לסביבה. העיריה נאלצה לשלם קנס של 275 אלף שקלים ולחתום על התחייבות בסדר גודל של יותר מחצי מיליון שקלים על כך שתמנע עבירות דומות בשלוש השנים הקרובות.

קנס נמוך בהרבה לחברת תכשיטים שניסתה להפחית את תוצאות הזיהום

תביעה נוספת שהוגשה על עבירות בתחום זיהום הסביבה הייתה כנגד חברת “אבגד תעשיות תכשיטים בע”מ”. החברה נתבעה משום שהזרימה לביוב פסולת המכילה שאריות של מתכות כבדות, העשויות לגרום לזיהום למי התהום ולקרקע.

למעשה זה היו גם השלכות כלכליות, שכן הבוצה המשמשת בבור השופכין – הנמכרת לתעשיית הדשן לחקלאות – לא יכלה לשמש למטרות אלו בגלל הפסולת ששולבה בה, ולכן נמנעה אפשרות למחזרה. על החברה הוטל קנס נמוך יחסית, בגובה 75,000 שקלים בלבד – משום שהחברה הקימה ביוזמתה מתקן לטיפול בשפכים אלה וניסתה להימנע מזיהום עתידי נוסף.

לסיכום, פגיעה במשאבי הטבע ובמיוחד במים בישראל גוררת אחריה קנסות כבדים, ומחייבת רשויות עירוניות, איגודים וחברות פרטיות להשקיע משאבים במניעה של זיהום אפשרי. במקרים אלה הפסיקות לא נועדו רק למנוע את הישנות ההתנהלות הלקויה, אלא גם להרתיע חברות ורשויות מקומיות אחרות מהתעלמות מעקרונות בסיסיים שנועדו להגן על סביבתנו.

מאמר אורח של יצחק בורבא

שינוי גודל גופנים
ניגודיות